פסק-דין בתיק ת"א 2325-06

התובע, מר שקור שעלאן, יליד 1986, נפצע בתאונת דרכים ביום 10.5.04. התובע נפגע מטרקטור כאשר רכב על אופניו. התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים גליל מערבי בנהריה בשעה 23:20, כשעה לאחר התאונה.

אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים. המחלוקת בין הצדדים היא על גובה הפיצוי המגיע לתובע בעקבות פציעתו בתאונה. עפ"י המסמכים הרפואיים הראשוניים ככל שניתן להבין, התובע נחבל בידו הימנית, מרפק ושורש כף היד, בחזה ובפניו מצד ימין.

טופס חדר המיון מיום 10.5.04 קשה להבנה. ביום 12.5.04 חזר התובע לבית החולים ואז גם נבדק ע"י נוירולוג שמצא כי מצבו מבחינה זו תקין. לתובע ניתנה מנוחה של 7 ימים. ממסמכים מאוחרים יותר ניתן להבין שעבר טיפול של הטריות הפצעים ותפירתם.

ב- 23.5.04 חזר התובע לבית החולים והתלונן על כאבים רבים. התובע נשלח לפיזיותרפיה להנעת המרפק שנפגע.

המסמך הראשון של קופ"ח כללית המצורף לבקשה למינוי מומחה הוא מ- 18.6.04, האבחנה המשוערת היא: Injury Traumatic וזוהי הפנייה לפיזיותרפיה, וכן מיום 16.7.04. אין פירוט בהפניות אילו לאילו אזורים בגוף התובע יש צורך בפיזיותרפיה.

ב- 2.8.04 ביקר התובע אצל ד"ר חדד שרל, רופא מומחה בתחום אף אוזן גרון, אשר בפניו התלונן התובע על ירידה בשמיעה, אטימות באוזניים, טינטון. התובע נשלח לבדיקת שמיעה.

תוצאות הבדיקה היו על פי מסמך מ- 6.9.04 כי לתובע יש ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בשתי האוזניים בתדר גבוה.

בתאריך 9.8.04 נכתב מסמך המתעד את ביקוריו של התובע במכון, במהלך חודשים יוני, יולי ואוגוסט בשנת 2004.

שם נכתב: "הנ"ל הופנה לטיפול עקב כאבים בברך שמאל... - שתי מילים לא מובנות - לאחר תאונת דרכים".

בביקור אצל הרופא האורטופד, ד"ר שחר רביב, ב- 13.8.04 התלונן התובע על: כאבים בברך השמאלית, כאבים במרפק הימני ובשורש כף היד, ובכתף ובנוסף על פרסטזיס ביד ימין.

התובע המשיך לקבל טיפול פיזיותרפי באותו מכון עקב חבלה בתאונת דרכים. המסמך אינו ברור, מדובר על משהו בצד ימין, אך לא מדובר על גב. לו היה הטיפול בגלל כאבי גב תחתון או חלק אחר, המילה גב היתה מופיעה בבירור.

התובע המשיך לבקר לעיתים תכופות בקופת חולים כאשר הוא מתלונן על כאבי ראש, סחרחורת וירידה בשמיעה ( 26.10.04). הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה, נערכו לתובע בדיקות כולל מיפוי עצם וארטרוסקופיה בברך שמאל.

ניהול התיק נתקל בקשיים וחלוף הזמן לא הקל על הצדדים ועל בית המשפט.

עפ"י הודעת התובע לאחר שנשלחה התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש, מונו בהסכמה פרופ' שטהל כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי וד"ר נחמה אורי בתחום א.א.ג. פרופ' שטהל קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הפלסטי בלבד, בשיעור 3% בגלל צלקות במרפק. יש לציין כי לתובע צלקות גם בפניו - לכך לא התייחס. ד"ר שטהל גם קבע כי לתובע נכות בגבו בשיעור 7.5% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל, הפעלה חלקית, אך נכות זו איננה קשורה לתאונה, שכן התובע התלונן לראשונה על כאבי הגב עפ"י התיעוד שהומצא לד"ר שטהל רק באוקטובר 2005, דהיינו כשנה ומחצה לאחר התאונה. רק בשנת 2010 הוגש כתב הגנה והחלו ההליכים בתיק.

התובע לא השלים עם חוות דעתו של פרופ' שטהל וביקש למנות מומחים גם בתחום הנוירולוגי ובתחום אף-אוזן-גרון ומומחה אחר בתחום האורטופדי. מונתה ד"ר אורי נחמה כמומחית בתחום אף אוזן גרון.

ד"ר אורי אשר כתבה משום מה בחוות דעתה כי התובע עיתונאי קבעה כי לתובע לא נותרה נכות. ד"ר אורי כתבה בחוות דעתה כי לא מתואר דימום מהאוזניים למרות שכך כתב התובע. ד"ר אורי קבעה כי בדיקת השמיעה בה נרשמה ירידת שמיעה, היא לא כתוצאה מחבלה, אלא תהליך טבעי הקורה לכולם החל משנות העשרה המוקדמות.

ב"כ התובע בסיכומיו, סבור שני המומחים טעו שכן הוכח לבית המשפט שיש קשר בין הפניה לפיזיותרפיה כבר ב- 2004 מיד לאחר התאונה לכאבי הגב של התובע ולקביעת נכות של 7.5% ולדעתו יש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע בגלל התאונה עולה כדי 20%.

בישיבה מיום 3.10.10 התובע טען כי יש בידו מסמך שכנראה לא היה בידי פרופ' שטהל המעיד על כך כי כאבי הגב כן קשורים לתאונה. ניתנה אפשרות לתובע להמציא אותו מסמך לפרופ' שטהל כמפורט בהחלטה מיום 3.10.10.

פרופ' שטהל בדק את המסמכים הנוספים אשר הומצאו לו, אך לא שינה את מסקנותיו כי במסמכים החדשים שהומצאו לו, לא נמצא כל קשר לכך שכאבי הגב היו קשורים לתאונה. הפנייה לטיפול פזיותרפי (שהוא המסמך הנעלם), בו נכתב כי לתובע יש כאבי גב חזקים והופנה לטיפול פיזיותרפי היא ללא תאריך.